PPPD - תרגילי התרגלות (הביטואציה) לתחושת שיוט

בהמשך למאמר שלי על טיפול ב-PPPD, זו דוגמא לתרגילים שניתן לתרגל עצמאית, יומיום, כדי להתרגל מחדש לתחושה תקינה של ניד יציבתי נורמלי. אני ממליץ מאד לקרוא את המאמר שלי על ניד יציבתי נורמלי כדי להבין במה אנחנו עוסקים פה.

כאמור, ב- PPPD יש עיוות של תחושת הניד היציבתי - המנגנון האוטומטי הלא מודע של הניד משתבש, ו"נדרס" על ידי ניסיון מודע של האדם לייצב את עצמו מחשש לנפילה. זה כמובן מעלה את תנודות הגוף הטבעיות למודעות שלנו, ממלא את טווח הקשב הפעיל שלנו, וגוזל מאיתנו משאבים שאמורים לשמש אותנו לפעילויות יומיום, למחשבות, ולחיים רגילים ומלאים.

וגם - העיוות הזה גורם לנו לחרדה ודאגה סביב התחושה הגופנית הלא-טבעית. החרדה הזו רק מעוררת יותר, ולכן מגבירה את הניד היציבתי - ואז נכלאים בתוך המעגליות של PPPD.

הרעיון בתרגילים הנ"ל הוא להיחשף לשינויים בניד היציבתי בזמן מעברים תחושתיים שמתקיימים ביומיום - מעבר ממקום רגוע להומה ולהיפך, מעבר ממצבים סטטיים לתנועה ולהיפך, מעבר בין תנוחות, מעבר בין משטחים שונים, מעבר בין גירויים ראייתיים שונים ומעבר בין מצב רגוע למצב רגשי שלילי ולהיפך.

כשמתרגלים, חשוב ממש ממש ממש - להבין את הנקודה הבאה:

להתרגל לתנודות הגוף ("השיוט") אחרי מעבר ממצב למצב, זה בדיוק כמו להתרגל למים בבריכה/אגם. אנחנו יודעים שהמים לא מסוכנים (לכן אנחנו לא חוששים להיכנס) ואנחנו מבינים שאפשר ליהנות מהמים האלה (לכן אנחנו רוצים להיכנס). אבל --- תמיד כשאנחנו נכנסים למים בהתחלה, הגוף לא אוהב את זה (הרי טמפ' הסביבה משתנה בבת אחת) ואז לא נעים לנו. אנחנו רועדים. אנחנו צועקים "קרררר אמאל'ה", וכל מה שאנחנו רוצים זה להפסיק להרגיש את זה. זה דבר לגמרי נורמלי.

אבל הנה הקטע - בגלל שאנחנו יודעים ומבינים, אנחנו לא בורחים החוצה מהמים, אלא נשארים שם. ואז, כיוון שזה לא מסוכן לגוף שלנו, התחושה הלא נעימה חולפת. והמים נעשים נעימים.

בעצם - התרגלנו לתחושה הנורמלית של להיות במים.

כי הבנו שזה לא מסוכן, וכי נתנו לגוף שלנו להיחשף לתחושה הלא נעימה הזו, עד שהתרגלנו.

זה העקרון החשוב ביותר בזמן התרגול - לתת לגוף להתרגל לנדנוד הטבעי שלו, גם אם זה מרגיש לא נעים/מפחיד/מסוכן. ככל שתעשו זאת יותר, התחושה הלא נעימה שמלווה את הניד היציבתי שלכם תיעלם, ותחזרו להרגיש אותו "כמו אנשים רגילים".

אז מה מכאן?

רצוי להתחיל עם תרגילי התרגלות לניד יציבתי, ורק לאחר מכן להוסיף לתרגול החשיפה לגירויים הראייתיים - כיוון שאלה מגרים יותר את התחושות ומאתגרים יותר בשלבים ראשוניים של השיקום.

השינויים אמורים להתרחש תוך מספר שבועות - בדרך כלל סביב 2-3 חודשים; בשילוב עם טיפול תרופתי מתאים וגם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי זמן השיקום יכול להתקצר. ככל שהמגבלה התפקודית גדולה יותר אני ממליץ לשלב :)

עדיף בכל מקרה להתחיל לתרגל בהנחייה של מטפל מוסמך.

מוזמנים !